השקר מספיק לעבור חצי עולם בזמן שהאמת בקושי מספיקה ללבוש מכנסיים" – הציטוט של צ'רצ'יל תפס שנים רבות לפני שבית הנבחרים הבריטי יזם ניהול מחקר פרלמנטרי על התופעה המתרחבת של פייק ניוז, מתוך הנחה שנבחרי ציבור המפיצים דיסאינפורמציה ומידע כוזב כדי לתמוך בעמדותיהם מחבלים ביכולת שלנו להבין את המציאות שסביבנו ולפעול בה.
כלבי השמירה של הדמוקרטיה, כפי שלמדנו בשיעור אזרחות, הפכו בטרנספורמציה מודרנית, לבודקי עובדות (facts checkers) המנסים להתחקות אחרי עובדות ונתונים כדי לעודד שיח ציבורי אמין ומעוגן בעובדות.
בדיקת אמינות של ציטוטים מתחילה במיומנויות ביקורת לכאורה טרוויאליות, כגון:
*לאמת תאריכים ומספרים – שימוש במספרים נועד ליצור רושם של אמינות בדיבור מול קהל, אלו נתונים שיחסית קל לבדוק.
*לקרוא בקפידה על "אודות" – מי שמנהל את העניינים, מה הצהרת האתיקה או המצפן העומדים מאחורי הארגון.
*לבדוק ציטוטים או העדר ציטוטים המסתמכים על מקורות כתובים – הא' ב' של בדיקת אמינות
היא בדיקה של המקורות אותם מצטטים, בהעדר מקורות כתובים לא ניתן להפיק לקחים ותובנות.
פייק ניוז כמו ג'אנק פוד קל וזול לייצור בעוד שהוכחת האמת יקרה וסיזיפית. על המחיר של לצרוך ג'אנק פוד אין ויכוח, המחיר של לצרוך פייק ניוז הוא בורות.
אליזבת הולמס ואפקט הגולם
סיפור פשוט של הונאה עצמית והרבה אנשים תמימים שנפלו בפח.
זהו סיפור על יזמית מבריקה שהתחילה ממקום הכי טוב והיה לה חזון נעלה ומפואר המבוסס על יכולת שכנוע נדירה לגייס כספים לטובת מימושו.
יכולת השכנוע שלה היא זו שגם הפילה אותה. היא התחילה להאמין בשקרים של עצמה. היא בחרה אנשים שילוו אותה בחצר הפרטית שלה וישתפו פעולה עם הפרנויה שלה, סילקה מדרכה כל אינטרקציה עם כאלה שרואים את המציאות נכוחה. במקום שבו היא היתה לא היה מקום לפקפוק.
ואיך הסיפור קשור לאפקט הגולם?
אפקט הגולם מלמד כי יצירת מעגל קסמים פנימי מרע ולא מיטיב יכול להיווצר בקלות. הסיפור של הולמס בא ללמד אותנו כי הונאה עצמית היא ספירלה משוכללת שלעיתים מסתבכים בה רבים וטובים (כמו למשל הנרי קיסנג'ר- זוכה פרס נובל שהיה חבר דירקטוריון של הולמס), הדרך לעצור אותה ולשנות את סוף הסיפור היא פשוטה-להסתכל לדרקון בעיניים.
אז איך מסתכלים לדרקון בעיניים?
בסיפור הילדים המקסים "דרקון-אין דבר כזה" בילי מופתע לראות דרקון קטן בחדר שלו. היכולת לראות ולהתבונן פנימה קיימת. בילי המופתע רץ לאמא שלו ומספר לה על שראה דרקון. אמא שלו עונה כצפוי: דרקון- אין דבר כזה.בילי מאמין לאמא ולא מאפשר לעצמו לגעת בדרקון הקטן. הדרקון הקטן הולך ותופח למימדים עצומים עד שלבסוף הוא גדול יותר מהבית עצמו. לפני שכל העניין מאבד משליטה בילי חוזר לאמא שלו וואומר: "יש דרקון- דרקון גדול מאוד!" הוא מלטף לרגע את הדרקון והדרקון הולך ומתכווץ לגודלו הראשוני הקטן. בסופו של הסיפור אמא שואלת את בילי: "אז למה הוא היה צריך לגדול כל כך?" ובילי עונה: "כי הוא רצה תשומת לב".
תחושות, רגשות ומשחשבות מטרידות הן לא דברים שנוח להתעסק בהן ולכן טבעי שנתעלם ונרצה להמשיך הלאה, קל להאמין שדברים לא הגיוניים לא באמת קורים, בעצמנו או אצל האחרים.
דרקונים קיימים, אפשר לראות אותם, רצוי שהם עוד קטנים.