בסצנה האחרונה של דינאריז וג'ון סנואו חבויות משמעויות ארגוניות ומנהיגותיות עמוקות. הרגע הזה שבו דנאריז יודעת מה הכי טוב עבור העולם ומבקשת מג'ון לחבור אליה וביחד יכבשו את העולם הוא רגע מכונן. הקנאות של דינאריז שהיא יודעת מה טוב בעוד שהאחרים- they don't get to choose גרמה לג'ון הנבעך להתעלות על עצמו ולסיים את מופע האימים של עוד מנהיגה כוחנית עם ייעוד.
דווקא מבחינה ארגונית יכלו השניים להקים אימפריה משפחתית משגשגת, בעוד הרבה מאוד ארגונים מתהדרים בהיותם "משפחה" או "משפחתיים" דינאריז וג'ון סנואו הם משפחה באמת. הם באמת יכלו לכבוש ביחד את העולם כולו, ולשים מאחוריהם את כל שאלות המוסר הטרחניות ולשים בכספת את כל השאלות של מה קרה ב"מעלה המלך", ממש כמו שעושים במשפחות הפולניות הכי טובות.
אבל ג'ון סנואו שמסתבר שכן יודע משהו "you know something Jon Snow" מבין שדינאריז לא תוכל לנהל שום תהליכי שינוי כשהיא מוקפת בסריסים צייתנים בלתי כשירים לעשות הבחנות בין טוב לרע ובטח לא יכולים לגרום לה לחשוב שהיא טועה והיועץ הארגוני שהביאה בזמנים שפויים יותר התפוטר ומועמד לכלייה באש דרקונים. טיריון היה לויאלי לדינאריז והאמין בנארטיב שלה על "שבירת הגלגל" עד לרגע שבו התפכח, זה התחיל בתחושת עמימות ושאילת שאלות שנותרות ללא מענה ומסתיים ברגע שבו הוא מבין שכל האידיאליים שהאמין בהם נשרפים באש דרקונים, כלומר הכל שקרי מן היסוד. הוא הבין שבחירותו בדנאריז היא בחירה כוזבת ולכן הוא צריך למחות, ולא עניין אותו שאש דרקונים תשרוף אותו, הוא הרי רואה דרקונים כל חייו עוד לפני שהגיעה דנאריז עם דרקוניה המוחשיים. ברגע שטיריון מפסיק להתעסק במה יגידו והתחיל לחשוב מה נכון לארגון העתידי כי הכל בכיוון רע מאוד הוא מתחיל לפעול בנחישות ובמיקוד האופייני לארגון מיליטריסטי-ריכוזי כי אין לו שום סיכוי לתהליך התערבות ארוך. הוא מעביר לג'ון את הפרקטיקה של מה לעשות לפרטי פרטים ופונה לפחדים שלו וגם לשאיפות שלו בו זמנית ומותיר בידיו את המפתח היחיד לעתיד טוב יותר.